ברוס וויליס חגג היום 68. אני אוהבת את ברוס וויליס, וראיתי היום לכבוד יום ההולדת שלו את אחד הסרטים שלו - ״tears of the sun״ שהיה בינוני למדי אבל עדיין מהנה עם סצנות אקשן טובות וברוס וויליס אחד, שהיה בעת הצילומים בן 48 (בדיוק לפני עשרים שנה) ובאמת עושה את כל הסרט. הוא מסוג הדמויות … המשך לקרוא ברוס והריתמוס של היקום
הָעֶצֶב הַפִּתְאוֹמִיהָעֲרָפֶלעֲנָנִים יוֹרְדִיםחַיֵּי אָדָם.
בשלוש לפנות בוקר אני פוקחת את העיניים ורואה שפירית גדולה על הזגוגית. היא נחה על החלון, כנפיה שקופות ואפשר לראות את הנימים הקטנים שלהן באור הירח. הן שקופות וצבעוניות בעת ובעונה אחת וזה כמעט נשמע כמו משהו שבלתי אפשרי שיהיה, שקוף אבל צבעוני ובכל זאת זה מתרחש בשפירית על החלון. היא לא זזה. קול משאיות … המשך לקרוא קצר: בשלוש לפנות בוקר אני פוקחת את העיניים
פרסמתי כמה טקסטים בחיים בבמות רשמיות. אין תחושה שמשתווה לרגע הזה שבו את יכולה לחזות בעצמך בפרינט. הרגע הזה, בין כל ה״לא״, ״לא תודה״, ״לא מתאים״, ״אין לנו מקום״, ״זה טוב אבל לא״, ״את צריכה לעבוד על זה עדיין״, ״אולי בהמשך״, ״נשמח לשמוע ממך אבל כרגע לא״, או סתם חוסר תגובה (זה הכי נורא, לתשומת … המשך לקרוא כן
הייתה לי היום שיחת בוקר די מדהימה עם לילו, מסוג השיחות שנמשכות דקה, במהלכה אפשר לראות את הילדה חושבת - חושבת באמת, בדעת הנקייה והטהורה מהשפעות שלה - ואז את מוצאת את עצמך מהרהרת על זה כל היום. זה התחיל מזה שהיא שאלה מהו הדבר הכי קטן בעולם. אני אמרתי שאטומים. אטום זה הדבר הכי … המשך לקרוא דברים שאפשר לגעת בהם
הארנב הלבן המקורי מתוך ספרי ״אליס״ (איור של ג׳ון טניאל) אחת הפתיחות הכי טובות בהסטוריה של הספרות, בעיני, היא של ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״. זו פתיחה מתומצתת, חדה בפשטות שלה ומעוררת תימהון וסקרנות שמחייבת אותך להמשיך לקרוא מייד מה קורה. אין מצב להפסיק לקרוא אחרי פתיחה כזאת. לא מתעכבים שם על אקספוזיציה, אפיון יתר של … המשך לקרוא מחילת הארנב הלבן
זו עטיפת הספר והיא ממש מוצלחת בעיני.תמונה מאתר הוצאת כתר יש עכשיו הרבה לרלורים על עמוס עוז - שהוא הכה או לא הכה, שהוא היה נרקיסיסט או לא, שהיה אבא טוב או לא, שעושים לו פולחן אישיות או לא. אז הנה טקסט שלא מתעניין ברוטינה המשפחתית של עוז או בדברים שהיו או לא היו, אלא … המשך לקרוא הר העצה הרעה – עמוס עוז
בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים בו, אם יש משהו שאני מוקירה זה הזמן הרב עם הילדים. מתי עוד הייתי יכולה לשמוח ככה בחברתם? כשהייתי חוזרת עייפה ועצבנית בארבע אחרי מסעות איסוף מהגנים? בשעתיים-שעתיים וחצי שנשארות לנו בזמן השגרה להיות יחד? בתמונה: בית התה של גברת שרובר מזוית חדשה. ירושלמים וותיקים כנראה יבינו כן, יש … המשך לקרוא השמיימי והארצי
מאז שצמצמתי באופן מאד חד ומשמעותי את הצפייה שלי בטלוויזיה, מצאתי את עצמי נחשפת רק לתכנים אני אשכרה רוצה להיחשף אליהם (ולא, למשל, לכל מיני פרסומות לתכני זבל שהגו מוחות חולניים ותאבי בצע מרוב אוריינטציה שיווקית) ואחד מהתכנים האלה היא סדרת המערכונים המופתית של ערוץ 11 (התאגיד), ״היהודים באים״. אני אקדים ואגיד שאני אהלל את … המשך לקרוא היהודים באים – פתח את הגדר
כמו להיות על LSD לשתי דקות עטיפת האלבום yellow submarine.תמונה מפה אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי את ״צוללת צהובה״. אני חושבת שהייתי בת שש או שבע וזה שודר בטלוויזיה, קליפ האנימציה המקוצר והמהפנט של השיר. את הפזמון מן הסתם אי אפשר לשכוח וזמזמתי אותו די הרבה זמן אחר כך, אבל הקליפ, יא אללה. … המשך לקרוא Yellow Submarine
אפילו לחתולים יש גבולות 